לא יורדים מהעצים

חוויות אנתרפולוגיות מחזית השוליים

כבשים בהודו

תגובות

  1. ארימהג' מהטמה כתבה:

    בשביל רוב האנשים, צדק חברתי זה משהו שקשור לשכונה, לעיר ולמדינה. קשה להם לראות מעבר, מה שרחוק מהעין גם רחוק מהלב.
    הודו היא דמוקרטית, מה שגורם לי להתפלא מול הבדלי המעמדות שאת מתארת. איך נותנים לזה לקרות? כנראה שטייקונים ו”בוחשי קלחת” יש בכל מקום.
    מעניין אם אפשרי לחיות מחוץ לעיר ולסלאמס, בכפרים, ולהתפרנס מעבודת אדמה כמו לפני 200 שנים…

  2. admin כתבה:

    .כנראה שהרבה לא מצליחים להתפרנס בכפרים כי על פי מה שהבנתי רוב האנשים שמגיעים לעבוד במשך חצי שנה ברצף בתנאי עבדות כדי שיוכלו להתפרנס מגיעים מהכפרים.

    ולגבי דמוקרטיה, כפי שהסביר המדריך, לפני כל בחירות מגיעים כמה פוליטיקאים כדי להתחנף ליושבי הסלאם ולהבטיח הבטחות, ככה הם “השיגו” את השירותים הציבוריים שעוד יש אבל לאחר הבחירות כמעט כל הפוליטיקאיים מתאיידים
    שזה כנראה נכון לכל מקום בעולם

  3. Moshes כתבה:

    אחד מהדברים שהכי שנאתי בהודו היה העוני המנוול ואיך לכולם זה נראה טבעי ובסדר ו”ככה הם רגילים ובכפרים זה לגמרי אחרת ואיך הודו טהורה”.
    ההודו הטהורה והרוחניקית זה מליונים גוועים ברעב שקופצים דרך חישוקים בשביל לספק לכם חוויה “אותנטית” תמורת רבע שקל לשבוע. מה שהודו צריכה זה תיעוש, וחשמל ובטון ומים זורמים וקפיטליזם וקניות וסטנדרטיים מערביים.

הוספת תגובה

הדוא"ל שלך לעולם לא יפורסם או יינתן. שדות חובה מסומנים ב *

*

*