יש אנשים בעיר הזאת שיש להם יותר דירות ממה שהם יכולים לגור בהם ויש אנשים שאין להם אפילו דירה אחת להעביר בה את החורף. אתמול עברתי בן הקטבים האלו בן כנס של העירייה על דירות רפאים להסתובבות עם המוקד העירוני באיתור חסרי בית. דירות רפאים, למי שעוד לא שמע את המושג הן דירות שקונים תושבי חוץ […]

” בית קברות למחאות”, כך הגדיר סטודנט למתמטיקה ופילוסופיה את גן הורדים. “כל מחאה שקמה במדינה מוכנסת לגן שם נותנים לה למות ולהיקבר בין הפרחים”. אחרי מסע יומי בין לא פחות מ-4 מוקדי מחאה שונים הפזורים ברחבי הגן אני נאלצת להסכים.

            היום התחיל בהתכנסות של סטודנטים מול משרד ראש הממשלה לרגל קבלת תוצאות ועדת שוחט. […]

הפעם אני מתחילה מהסוף. אני יורדת מקו 19 שיצא מהר הצופים, התפתל דרך כל העיר והגיע בדרך הכי ארוכה למקום שאני לא צריכה. הבחילה משתלטת עלי, אני רוכנת הצידה ומקיאה ועדיין אין לי תחושת הקלה.
           שלוש שעות קודם לכן והפגישה שאירגנו הסטודנטים עם הפליטים נפתחת בבקשה לא לצלם תמונות ולא להזכיר את שמותיהם המלאים של האנשים […]

פחדתי מלבקר שוב במאהל חסרי הבית. פחדתי מלראות את הפרצוף הפוחז של הילד שפגשתי שם נידלק כשהוא רואה אותי. פחדתי מלראות אותו מתנתק ומתקשח כשאני עוזבת ופחדתי שהפעם יהיו עוד ילדים ושלא אדע מה לעשות איתם. לו רק יכולתי להגיד שהפחדים שלי התבדו.
מצאתי את הילד יושב על כורסא בגן עם שקית במבה ביד בוהה ברצפה. […]

            שבת בצהריים, השרב הכבד כבר מתחיל להישבר ואני מחליטה ללכת לבקר במאהל “נפגעי הטרור הכלכלי-חברתי” שהוקם בגן “בור שיבר” במרכז העיר, בירושלים. כדי להגיע לשם עם ידע מינימאלי אני מתחקרת את אמא שלי, עובדת סוציאלית במקצועה, לגבי תוכנית וויסקונסין. “זוהי תוכנית שהובאה מויסקונסין, בארה”ב שמטרתה להחזיר אנשים למעגל העבודה” היא מסבירה לי. “כתנאי לקבלת הקיצבאות […]