הטנגו באמת מאופק יותר, אבל לטעמי גם דורש שליטה טובה יותר בגוף. בשיעורי המתחילים אנחנו עוד בעיקר הולכים קדימה ואחורה, אבל הצצתי ביוטיוב והנה למשל משהו יפה:
הריקוד הזה אכן אינו מבטא שמחה מתפרצת.. הוא יותר כמו… סקס מרוכז. בסופו של דבר (המתקדמים) רוקדים צמוד מאוד מאוד, וכשיצא לי לראות את המורה המחליף מארגנטינה רוקד עם אחת המדריכות לפני כמה שבועות, זה בהחלט היה עוצר נשימה.
לטענת תלמידים אחרים הריקוד הזה היה מדד עבור גברים לבחון את טיב הזונה עימה הם רוקדים. אם ההובלה הפריעה לך, אני תוהה מה תגידי על הטענה הזו (-:
התזמון של הזוג ביוטוב מטורף. הרגליים שלהם זזות בדיוק, אבל בדיוק ביחד!!!
לגבי הזונות והטנגו, אני מניחה שזה גם היה מדד עבור הזונות לבדוק את טיב הגבר לפני שהם נכנסים איתו למיטה. האם הוא ידרוך להן על הרגליים, ו’יפספס את המטרה’…
למה תמיד הנשים נתפסות כפסיביות? כאלו שבוחנים אותן? שצדים אותן? שמובילים אותן?
והגברים כאקטיבים? כבוחנים? כציידים ומובילים?
לי זה נראה מגביל ונראה לי שכל אחד ואחת יכולים לשחק בשני הצדדים.
אני מסכימה, באופן כללי ובהקשר רחב יותר, שתפקיד חברתי בהקשר מגדרי הוא עניין מגביל ומעצבן. שיחות על נושאים כאלו בד”כ מוציאות אותי מדעתי (למשל, לאחרונה הובהר לי שכדי לשמור על עניין אצל בחור, הבחורה חייבת לשחק קצת. שונאת שונאת שונאת משחקים). אני גם לא בחורה מאוד פאסיבית, אז המחשבה שכביכול אין לי ברירה להעמיד פנים או שגורלי נחרץ מרגיזה גם. ספציפית במקרה הטנגו מצאתי את תפקיד המובלת מאתגר מספיק ומעניין – כי עלי ללמוד לקרוא את הגבר שמולי ולהבין מה הוא רוצה לעשות מאוד מאוד מהר.
אך מעבר לכך – בהמשך הופכים תפקידים ויש שעורים שלמים בהן אנחנו לומדות להוביל. גם כי זה לפעמים קורה בריקוד, וגם כדי שנבין טוב יותר את תפקיד בן הזוג. וזה מרענן ונחמד – ומאוד מאוד מאתגר לשני הצדדים שהתרגלו לסדר דברים אחר.
ומעבר לכל מה שכתבתי – זה לא מזיק לבחורים לפתח את היצירתיות שלהם מידי פעם (שהרי כל הריקוד מאולתר ובעצם נדרשת תגובה למוסיקה וכוריאוגרפיה בזמן אמת) (-:
מורן כתבה:
שמחה לשמוע שהלכת (-:
הטנגו באמת מאופק יותר, אבל לטעמי גם דורש שליטה טובה יותר בגוף. בשיעורי המתחילים אנחנו עוד בעיקר הולכים קדימה ואחורה, אבל הצצתי ביוטיוב והנה למשל משהו יפה:
http://www.youtube.com/watch?v=SnWO_8f-1O0&feature=related
הריקוד הזה אכן אינו מבטא שמחה מתפרצת.. הוא יותר כמו… סקס מרוכז. בסופו של דבר (המתקדמים) רוקדים צמוד מאוד מאוד, וכשיצא לי לראות את המורה המחליף מארגנטינה רוקד עם אחת המדריכות לפני כמה שבועות, זה בהחלט היה עוצר נשימה.
לטענת תלמידים אחרים הריקוד הזה היה מדד עבור גברים לבחון את טיב הזונה עימה הם רוקדים. אם ההובלה הפריעה לך, אני תוהה מה תגידי על הטענה הזו (-:
נשלח 21 בSeptember, 2008 בשעה 7:10 pm ¶
admin כתבה:
התזמון של הזוג ביוטוב מטורף. הרגליים שלהם זזות בדיוק, אבל בדיוק ביחד!!!
לגבי הזונות והטנגו, אני מניחה שזה גם היה מדד עבור הזונות לבדוק את טיב הגבר לפני שהם נכנסים איתו למיטה. האם הוא ידרוך להן על הרגליים, ו’יפספס את המטרה’…
למה תמיד הנשים נתפסות כפסיביות? כאלו שבוחנים אותן? שצדים אותן? שמובילים אותן?
והגברים כאקטיבים? כבוחנים? כציידים ומובילים?
לי זה נראה מגביל ונראה לי שכל אחד ואחת יכולים לשחק בשני הצדדים.
נשלח 24 בSeptember, 2008 בשעה 3:49 pm ¶
מורן כתבה:
אני מסכימה, באופן כללי ובהקשר רחב יותר, שתפקיד חברתי בהקשר מגדרי הוא עניין מגביל ומעצבן. שיחות על נושאים כאלו בד”כ מוציאות אותי מדעתי (למשל, לאחרונה הובהר לי שכדי לשמור על עניין אצל בחור, הבחורה חייבת לשחק קצת. שונאת שונאת שונאת משחקים). אני גם לא בחורה מאוד פאסיבית, אז המחשבה שכביכול אין לי ברירה להעמיד פנים או שגורלי נחרץ מרגיזה גם. ספציפית במקרה הטנגו מצאתי את תפקיד המובלת מאתגר מספיק ומעניין – כי עלי ללמוד לקרוא את הגבר שמולי ולהבין מה הוא רוצה לעשות מאוד מאוד מהר.
אך מעבר לכך – בהמשך הופכים תפקידים ויש שעורים שלמים בהן אנחנו לומדות להוביל. גם כי זה לפעמים קורה בריקוד, וגם כדי שנבין טוב יותר את תפקיד בן הזוג. וזה מרענן ונחמד – ומאוד מאוד מאתגר לשני הצדדים שהתרגלו לסדר דברים אחר.
ומעבר לכל מה שכתבתי – זה לא מזיק לבחורים לפתח את היצירתיות שלהם מידי פעם (שהרי כל הריקוד מאולתר ובעצם נדרשת תגובה למוסיקה וכוריאוגרפיה בזמן אמת) (-:
נשלח 27 בSeptember, 2008 בשעה 4:05 pm ¶