כמה שעות לפני שנהג ממזרח העיר נסע אל תוך קבוצת חיילים ובמרחק כמה רחובות משם התרחש אחד מאירועי התרבות האלטרנטיביים הכי מוצלחים שביקרתי בהם.יש גם דברים טובים בירושלים, אז תקראו, והפעם יש גם תמונות!  החברה מ GOD SAVE JERUSALEM כבר הקימו הפקות נחמדות בירושלים, מסיבות מטאל, הקרנות סרטים ועוד אך הפעם הם יצרו אירוע מהסוג שאני תמיד חלמתי להפיק ועוד בשכונת מוסררה שהיא באמת מוזרה. ועכשיו רגע של היסטוריה, כפי ששם האתר מרמז, ACTIVE ARTS התחיל בכלל כפלטפורמה שלי ושל רותם לארגן אירועים שבהם אנשים עושים דברים, לא רק צופים פאסיביים אלא שותפים פעילים בחוויה וזה בדיוק מה ש GOD SAVE JERUSALEM עשו בהפנינג הזה עם 2 רעיונות פשוטים אך מבריקים.   החלק הראשון שנטלתי בו חלק היה צביעה ציור קיר של האמן גרי גולדשטיין. הציור הוקרן על הקיר ואז הועתק ובכל חלק נכתב מספר המייצג את הצבע שבו אמור הקטע להיצבע, כמו בחוברות צביעה לילדים. המיצג היה הצלחה מסחררת לא רק בגלל עשרות המשתתפים שלקחו בו חלק אלא גם כי אנשים הקשיבו להוראות ויותר מזה אפילו לא יצאו מהקווים! הסבר אפשרי לכך הוא חלק מהמארגנים שלא רק פיקחו על הצביעה אלא גם דרבנו את הצובעים והכניסנו להם מוטיבציה. “זה החלק הכי חשוב של הציור” אמרה מישהי על השיער שצבעתי. “הרוב אמור להיות שחור אבל תקפידו להשאיר קצת לבן” היא הוסיפה בחיוך.ורק כדי להסביר את המראות הקשים בתמונה, היות ומדובר היה באירוע אומנותי החלטתי שזה זמן טוב לפתח סגנון לבוש אישי או לפחות ללבוש את הדבר הכי מוזר שמצאתי בארון של אחותי.  

אני נראית כמו קוקר ספנייל מחושמל או ווילון אמבטיה?החלק השני כלל בניית מגדל שמירה שלתוכה נכנסו אנשים והקריאו שירים. השיר הפותח היה נחמד למדי וסיפר, לקול מחיאות כפיים מהשכנים, קצת מהווי השכונה ועודד כל אחד מאיתנו להקים מגדל שמירה שכזה שמתוכו נוכל לבטא את עצמנו. השירים שאחר כך כבר הבנתי פחות ופחות, אך מידי פעם היו הפוגות מוסיקליות חביבות, כמו סטודנט מחו”ל הלומד בעברית שניגן בחמת חלילים או קטעים מהנאום של ביל קלינטון שבו הוא נשבע שלא קיים יחסים עם מוניקה לווינסקי. המגדל המושקע!באירוע נכחו שילוב של אנשי השכונה המקומיים, סטודנטים זרים מארה”ב וגרמניה והירושלמים הרגילים שמסתובבים בכאלו דברים. המעניין הוא שברחוב עצמו ספרתי לפחות 2 ישיבות חרדיות אך חרדי אחד לא נראה באופק.            

 היות והאירוע כולו היה בחינם החלטתי לתרום מעט מכספי למארגנים על ידי קנייה מדוכן האוכל שהקימו במקום. מתוך הרשימה המצומצמת בחרתי באורז תאילנדי. קיבלתי אורז דביק עם עגבניות ורוטב חום וג’ינג’ר. היות ולא הייתי בתאילנד אולי משהו מכם יוכל להגיד לי אם זה אכן דומה לאורז תאילנדי אבל בכל מקרה זה היה טעים.

כשסיימתי את האורז ובאמצע שיחה עם מורה צעיר וחדור אידיאלים (כן יש עוד כאלו! – בלי ציניות!) הגיחה מאחת המרפסות אחת השכנות והפכה ל’כוכבת האירוע’. היא התחילה לצעוק ולצרוח בקולי קולות על נהג שניסה לחנות ברחוב ואחר כך הוסיפה לצעוק על הקהל שהקשיב לשירים. “מה זה? הקמתם כאן מגדל צבאי? לכו מכאן! לכו לביניני האומה!” היא עמדה על קצה המרפסת והגדילה לעשות חיקויים של חלק מהשירים שהוקראו. היא לא הרפתה עד לרגע שהלכתי “מה זה משעמם לכם?” צעקה אל עבר הקהל שלא הגיב לה. 

בלי שום קשר:מישהו לב לקמפיין של מאיר פרוש, המתמודד החרדי לעיריית ירושלים? כנראה שהחליטו שהתמונה של החרדי המזוקן מפחידה מידי ויצרו עבורו קריקטורה שדומה לאבא של קייל מ south park  עם הכיתוב: “ירושלים תאהב את מאיר פרוש. מניסיון!” מה שהוביל אותי לניסיון לייצר סאטירה פוליטית

.   

רעיון גאוני עלה במוחי, הרכבת התקלה מתעכבת עד בלי קץ אך חלקים מהמסילה כבר מוכנים, למה לא להשתמש בהם בתור שביל אופניים? זה בריא לסביבה, מפחית את הסיכון לתאונות דרכים ואולי גם יוריד קצת מהעומס על הכבישים. ואם זה מצליח למה לא להפוך את העניין לקבוע? זה אולי יהיה שביל האופניים היקר בהיסטוריה האנושית אך אולי עדיף מכלום.