הלכתי לראות משחק של בית”ר ירושלים ומהיציע המזרחי גיליתי מה קורה כשהאהובה מאכזבת. תקראו 

הרבה זמן לא חששתי כל כך ממשימה אנתרופולוגית, הרגשתי שאני לחלוטין מחוץ לאזור הנוחות שלי. כיצד לפלפית מתפלפלת שכמותי שראתה אולי חצי משחק כדורגל בחייה תשלב עם אנשים שבדרך כלל לא עוברים סלקציה במועדונים?

הסתמכתי רבות על המדריך שלי יובל, מיובלוג, הבלוג הירושלמי הפוליטי-חברתי שמצליח ליצור דיונים וויכוחים פוריים בקרב קוראיו, ופעלתי במדויק על פי הוראותיו. בלי חולצות ירוקות, אדומות או כחולות, עם צעיף שחור צהוב. לא להתבלבל ולאהוד בטעות את הקבוצה השנייה, לא להיכנס לוויכוחים פוליטיים ואם השופט שורק נגדך השופט תמיד טועה ויש להראות את זה בצעקות רמות כדי להפחיד אותו. האמת, שממש לא הכנתי את עצמי בצורה מספקת, אפילו לא קראתי את הויקיפדיה של הקבוצה וכך נאלצתי להסתפק במידע שיובל סיפר לי וחשבתי שאוכל לזכור: ברוכיאן הוא הסמל של הקבוצה למרות שעשה בלגן כשאמר שישמח אם יהיה שחקן ערבי בקבוצה ונאלץ להתנצל. הרוש הוא השוער שנחשב תותח וצריך להיות בנבחרת ישראל והמאמן, יצחק שום, הוא זבל.


בצבעי הסוואה עם המידע הזה אספתי מהקופה את כרטיס ה”אישה” המוזל שהזמנתי באינטרנט. לא ברור אם מדובר באפליה מתקנת, ניסיון להפחית אלימות במגרש או ניסיון של אוהדי בית”ר להתחיל עם בנות אך נים משלמות חצי מחיר שזה שלושים ומשהו ₪. הגענו למשחק כמעט שעה וחצי לפני שהתחיל, מה שהיה הדבר הנכון לעשות כי הצלחתי להחנות את הרכב בקלות והיינו הראשונים לעמוד בתור הבידוק להיכנס לאולם. הבידוק כלל פשפוש בתיקים ובחורה שעשתה לי מסז’ נעים גם בפנים הירכיים רק חבל שלא הייתה נראית משהו והחרימה לי את הבקבוק מים. לבסוף אחרי בדיקה נוספת נכנסנו והסאגה הטריטוריאלית התחילה.

ביציעה המזרחי המקומות אינם שמורים מראש ולכן צריך להגיע מוקדם ולשריין מקומות גם לכל החברים. השריון נעשה על ידי הנחה של הצעיפים על המושבים, בהחלט סימון נקי יותר ומסריח פחות מהדרך שבה זה נעשה בטבע. עניין הטריטוריאליות גורם למספר דברים מעניינים, לא רק מריבות אלא גם חברויות והכרות עם הקבוצה בטריטוריה הסמוכה שכן הטריטוריות לא משתנות הרבה משבת לשבת. כמו כן כאשר מגיע אדם מבוגר שרוכשים לו כבוד מיד נהוג להציע לו את אחד הכיסאות השמורים. ממה שראיתי המכובדים לרוב מסרבים להצעה הזאת אולי כי בגילם למדו שאין מתנות בחינם. מה שבאמת מוזר בכל העניין הזה הוא שברגע שהמשחק מתחיל כולם נעמדים על הרגליים אז לא ממש ברור מה חשיבות הכיסאות שכן אין שום בעיה לעמוד גם במעברים או במדרגות.

אוהד עם חולצה של ארגון האוהדים הקיצוני - לה פמיליה, אך מסתבר שהיום הם מוכרים חולצות בשביל הכסף אז לא צריך להתרגש

בכל אופן אני מצאתי את עצמי עומדת באגף ה”אשכנזי” של היציע המזרחי. מסביבי היו כמה חרדים, כמה תל אביבים, כמה נשים ואפילו כמה סטודנטים שזיהיתי מהאוניברסיטה. מפתיע. בתחילת המשחק כמובן ששרו את התקווה ואז אוהדים פרסו מעלינו דגל ענק עם סמל הקבוצה, בעקבות הכאוס הרגעי והקלסטרופוביה שהשתלטה עלי הצלחתי איכשהו לחרבש את הצילום של זה. בכל מקרה המשחק התחיל והאוהדים שרו בעיקר שירי אהבה. “אוהב אותך…. בית”ר איתך עד יום מותי”. כפי שיובל הזהיר אותי כן היו כמה שירים בסגנון “שישרף לכם הכפר” אך הרבה האוהדים אינם שרים אותם וגם רוב מי ששר עושה זאת  לדעתי יותר מהתלהבות של פריצת גבולות ה”מותר” מאשר משנאה וגזענות יוקדת אבל לא עשיתי סטטיסטיקות.

בפינה השמאלית, שוטר מפנה מתפרע.

די מהר הצליחה בית”ר להבקיע גול בזכות טוטו תמוז שהוא מסתבר בן של עובדים זרים שאומץ בארץ. הקהל שר לו שירי הערצה וכמעט נמעכתי בהתפרצות השמחה. הגול הוריד הרבה מתח מהקהל והמשחק שהתפתח היה ברובו משעמם למעט כמה רגעים מותחים. הסתכלתי על המעודדים השרופים שבכלל עומדים רוב הזמן עם הגב למשחק והפנים לקהל ומשלהבים אותם בשירים. בהדרגה הבנתי שהאלימות שממנה חששתי היא בעיקר תקשורת אגרסיבית יותר ובעצם סוג של חברית. היוצא מן הכלל היה כאשר שוטרים גררו מהיציע 2 אנשים שהלכו מכות בגלל גרעינים שפגעו לאחד מהם בראש.

המהפך קרה חמש דקות לפני סוף המשחק כשעכו איכשהו בתוך בלגן גדול הצליחו להכניס גול ולהשוות ל 1:1. 20 אוהדי עכו שעד אז קצת ריחמתי עליהם פתאום התחילו לקפוץ באקסטאזה. אצל אוהדי בית”ר היה ניתן לבחון כיצד בשנייה הופכת האהבה לשנאה וכיצד כל ההבטחות  של “לא אנטוש אותך אף פעם ברגעים קשים, לך בית”ר ירושלים נשבעתי אמונים” מתעופפים להם ברוח כשהרגעים הקשים מגיעים.האוהדים התחילו לצעוק בוז לקבוצה ושרו לשחקנים “אין לכם כבוד, אין לכם כבוד” ו “ביזיון”. יש לזכור שכבוד הוא הגביע הקדוש של האוהדים, הוא לחם חוקם, הוא הבסיס שעליו העולם עומד ועכשיו תבינו כמה השיר הזה חמור.מצד שני כמו שאמר לי אחר כך אוהד ותיק “קצת נשבר לי ממה שקורה לקבוצה הזו, היא כל פעם שוברת לי את הלב ואז מתחננת לצ’אנס נוסף”. בקיצור אם אתיימר להיות פרשנית כדורגל לשנייה, כנראה שמשהו בקבוצה הזאת צריך להשתנות, ומהר

 

בלי שום קשר הבנתי ששבת סביבות 16:00 מתארגנת איזה הפגנת ענק חילונית נגד הטמטום החרדי הקיצוני העכשווי, של להתפרע עד שאינטל לא יפעילו את המפעל בשבת מה שעלול לגרום לכך שלא יפעילו את המפעל כלל. ממה שהבנתי כנראה שלהפגנה הפעם יש  גם מטרה קונקרטית והיא ביטול פטור הארנונה של בחורי הישיבה… מהלך גאוני לדעתי. אז תגיעו לספרא. אם למישהו יש עוד פרטים אשמח לעדכונים.

>