אני אתחיל בנתון אישי -  אני לא ירושלמית. הבלוג הזה נחשב לא פעם ל”בלוג ירושלמי” ובאופן מפתיע למדי אנשים משום מה משייכים את הביטויים השונים של המאבק הנוכחי על ההפרדה בין דת למדינה (קווי הפרדה, חוק הגיור… שמעתם על זה?) למאבק ההוא של הירושלמים, זה שרלוונטי לשם. אני מוכנה להודות שגיאוגרפית אינטל וחניון קרטא אכן ממוקמים בירושלים, אבל ההשלכות של הקונפליקט בהחלט לא מסתיים בגבולות המנציפליים של ירושלים. עם זאת, בעוד שמעט אזרחים התעוררו בירושלים כדי למחות נגד התחזקות בתי הדין הרבניים והמנגנון ההלכתי האורתודוקסי על הלכות חיינו, הרוב בישראל נותר דומם באדישותו.

 זה כנראה מסביר למה לדיון החירום על קווי המהדרין שהתקיים ב-9.3 בכנסת הגיע ח”כ אחד, ניצן הורוביץ (זה שגם במקרה כינס את הדיון) ועוד מספר נציגים של ארגונים לשינוי חברתי. לא ספרתי, אך אני משערת שהייתי יכולה להגזים ולטעון שהיינו 20 איש. הדבר העיקרי שלמדתי מהדיון הזה הוא שבעוד שעדיין קיימים אי אלו אזרחים שמספיק אכפת להם, לנציגים שלהם פשוט באמת, אבל באמת, לא אכפת. בוודאי לא לציפי לבני (בין היתר) שסירבה להגיע לנאום בהפגנה המתוכננת במוצ”ש,  הממ.. סליחה, היא לא סירבה להגיע, היא פשוט לא טרחה להגיב. 

מנוסה משיטוטים חסרי תועלת ברחבי הכנסת, הגעתי בלבוש “הולם” – חצאית קצרה. מסתבר שבעוד שכשנשים לובשות חצאיות קצרות זה “מכובד”, גברים במכנסים קצרות זה כבר לא לעניין ולכן הנציג של צעירי קריית יובל נאלץ לעשות אחורה פנה ולהחליף את מכנסי השלושת רבעי במכנסים ארוכים. מעניין מה היה קורה אם הוא היה מגיע בחצאית קצרה…  

אחד הדברים המעניינים לדעתי היה שגם בין הקבוצה הקטנה שהתכנסה התפתח דיון לגבי “על מה המאבק”… (וכידוע לכם מסגור המאבק חשוב לא פחות מהמאבק עצמו, ראו ערך קמפ דיוויד…). בפוסט הקודם טענתי שהמאבק על קווי המהדרין הוא מאבק על גבולות הליברליזם. בדיון בכנסת נכחו שתי נשים אורתודוקסיות שביקשו להציג את המאבק לא כמאבק בין חרדים לחילונים, אלא כמאבק בין תומכי הליברליזם (חרדים, מסורתיים וחילוניים כאחד) ומתנגדיו. הן, כמובן, הציגו את עצמן כדוגמא לחרדיות שנמצאות במתרס הליבראלי. כנציגות של ארגוני נשים אורתודוקסים, הן הדגישו שמי שסובלות באופן מיידי מהרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים הן הנשים החרדיות – ורק לאחריו מעגל החילוניים. כך, הן פרמו למעשה את ההגדרות הבינאריות של חילוני-חרדי ומתוך תפיסה היברידית יצרו מסגור חדש בו שחקני המאבק ממוקמים לפתע במקומות שונים. אני חושבת שזה צריך לגרום לכולנו לעצור לרגע ולתהות לא רק עבור מה אנחנו מאבקים אלא עם מי.

אם נחרוג רגע מהפוליטיקה ונעבור למימד החברתי אני רוצה לשאול אתכם היכן הן – אותן אורתודוקסיות “הבורות ומשכילות” - שחשות מודרות לנוכח הרחבת בתי הדין הרבנים ורוצות להילחם בשם ליברליזם נשי אורתודוקסי? מדוע קולן כמעט ואינו נשמע?   

לעת ערב הלכתי לסיבוב יחצנות עם התלתליסטית מספר 1 בירושלים – אני יחצנתי ההפגנה והיא את המסיבה הבאה (19.3, בבאסס). כך נחשפתי לרזי המקצוע: לאתר קהל יעד פוטנציאלי, ליצור קשר עין תוך כדי הליכה, להושיט פלייר… מה שהיה מוזר בכל העניין הזה שהרוב הודו לי – זה קוד חברתי ישראלי ורק אני נבזית תמיד לאנשים שמנסים לחלק לי פליירים? רוב האנשים שדיברתי איתם כלל לא ידעו במה מדובר (כולל אלו שעובדים כל יום במרכז העיר, שני רחובות מהמולת חלוקת הפליירים של התא הירושלמי), מעטים מדי הבטיחו להגיע…  

סיומו של זמן האיכות שלי ושל התלתליסטית נגמר כמובן בקניית חולצה, אך זה כבר לא עניין של מגדר אלא רק עניין של חברה צרכנית קפיטליסטית. אל תדאגו, המוכרת הבטיחה להגיע להפגנה..

ממש עם קשר: ההפגנה תתקיים בשבת ה12 למרץ 19:30 מול כיכר פריס, יהיו גם הופעות של להקות ובכלל יהיה כיף אז תבואו.