לא המזרחית האותנטית שלכם
יום הזיכרון ויום העצמאות הם תמיד, עבורי, בסימן של קולקטיב. זהו זמן שבו אני מהרהרת על עצב ושמחה לא רק דרך ועם החברים הקרובים, שמתכנסים גם כשהם רחוקים, אלא גם דרך ועם הישראליות הערטילאית, תהיי אשר תהיי… בתקופה האחרונה אירעו לי מספר חוויות – ובעקבות כך אף מספר מחשבות - בהקשר לקולקטיב הישראלי הזה, בנוגע לנושא שרבים עייפו מלדון בו: השסע המזרחי-האשכנזי. מעולם לא חוויתי בילדותי ובבגרותי מתח בין עדתי, עד שהגעתי למעוז האקדמיה….
כבר אי שם, בשנה השנייה ללימודי תואר ראשון, טענה לפני חברה ומזרחית לוחמת שאני מתכחשת ל”מזרחיות שלי”. זה למעשה הצחיק אותי כבר אז כשדרשתי ממנה להסביר לי מהי ה”מזרחיות שלי” אליה היא חושבת שאני מתכחשת? מה אני, בתור “מזרחית” אמורה להיות בעיני רוחה? איזה מאפייני אופי, טעם מוסיקלי, תשוקה למאכלים צריכים להיות ל”מזרחיות שלי”?
יצא שהשנה (תואר שני, שנה שנייה…) השתתפתי בסדנת דיאלוג עם קבוצה אינטליגנטית למדי של חברים לחוג בחקר סכסוכים. גם הם התאכזבו מה”מזרחיות שלי” ובעיקר זועזעו לגלות שבחווייתי הסובייקטיבית מעולם לא חשתי הדרה… והרי כיצד אני יכולה לייצג את המזרחי האמיתי בלי להרגיש מקופחת? (לתוהים מבניכם, אדגיש שאין בכך לטעון שהדרה של המזרחים מההגמוניה הישראלית לא התקיימה ושהשפעותיה לא קיימות!). וכך, בין כותלי האקדמיה הרגשתי לחץ לייצג לא רק את הזהות המזרחית – אלא אף את תחושת ההדרה שכביכול אינהרנטית לה. הצפייה הקבוצתית הזו, שאייצג באופן אינדיבידואלי את חווית ההדרה הקולקטיבית היא מבחינתי אקט של הדרה בפני עצמו– שכן הוא מיצב את הזהות המזרחית האינדיבידואלית ברשת של כוח בה היא אמורה לייצג את ההכפפה ההיסטורית.
התביעה שהאישי יבטא את הפוליטי הובעה בסדנא על ידי קישור אי ביטוי מעין זה לתהליך של ‘השתכנזות’. בעיני, ההמשגה ‘השתכנזות’ מייחסת לאינדיבידואל המזרחי חוסר בחירה – המאפיינים ‘האשכנזיים’ שלו הם נטישה של זהותו האמיתית, הנכונה וקבלה של ההגמוניה. הוא נכנע לכוח ששולל את ערך זהותו המזרחית ומאמץ מאפיינים לא לו. האמירה החברתית שיש מאחורי ביטוי מעין זה היא שישנם מאפיינים מזרחיים ואשכנזיים מובחנים ומהותנים ושאימוץ אלו האחרונים לא יכול להיעשות מתוך עמדה של כוח ובחירה בזהות היברידית משולבת. החיפוש אחר המייצג המזרחי הטהור מחמיצה את העובדה שמזרחיות (כמו אשכנזיות) היא “אתר עם שוליים רחבים, חוסר עקביות, חוסר רציפות ופנים רבות” (שנהב, 2003).
אז לכל מי שמטיל ספק, אני “מזרחית אמיתית”…. כי אני כאן כדי לתבוע את הזכות להגדיר מיהי המזרחית האמיתית, הטהורה, גם אם אינני מתאימה לדמות מהפנתר השחור שדמיינתם לעצמכם…

פינת המדיה: ירדתי לטייל בנחל חלילים מתחת לבית וראו מה גיליתי – קווי עירוב J למען הטלת ספק, אני גרה בשכנות טובה עם כל תושבי מבשרת והדבר האחרון שמפריע לי זה שהם צריכים שני חוטים באמצע הוודאי כדי לטייל לצידי בשבת…. אך בכל זאת מעניין האם הם חוקיים או לא
ובלי קשר:
קצת באיחור אבל תודה רבה לכל מי שהשתתף ונטל חלק במסיבת החירות הירושלמית. אשמח מאוד לשמוע עוד תגובות וביקורות על המגזין המופלא….
ביום שלישי הקרוב שש בערב בכיכר ציון הפגנה נגד הרפורמה בתכנון ונגד “מדינת הולילנד” - עוד פרטים כאן
לג בעומר מתקרב ומשלל המדורות אני ממליצה על מדורת הג’אם, מדורה מוסיקלית עם אנשים טובים, שבת החל מתשע וחצי. עוד פרטים כאן


שני כתבה:
1. לא הבנתי מה כתבת בפונט המודגש!
2. אני לא סובלת את שנהב.
3. כן, באמת היתה מסיבה נהדרת
נשלח 25 בApril, 2010 בשעה 10:55 pm ¶
שם כתבה:
אבל למה לקשר לפייסבוק ? מה אם אנשים מאותגרים שמסרבים (מטעמים שפורטו יפה בפארק-דרום) לפתוח שם פרופיל ? אי אפשר להעתיק את המידע למקום חופשי ונגיש לכל ?
נשלח 25 בApril, 2010 בשעה 11:13 pm ¶
רותם כתבה:
שני
מוכנה להסביר בהזדמנות בשיחה אישית….
בנוגע לקישור לפייסבוק - קשרתי להזמנות המקוריות שהופצו, שנעשו שתיהן ע”י אחרים דרך פייסבוק… אני יכולה להבטיח רק להמשיך לקשר למקור האינפורמציה…
נשלח 26 בApril, 2010 בשעה 6:21 pm ¶
רותם כתבה:
אם כן להסביר בגדול בכמה מילים -
הדרה היא מבנה ופעולות חברתיות שמוציאים קבוצות מסוימות מהמרכז החברתי-תרבותי וממקם אותם בשוליים.
אני טוענת ש-
(א) בסדנה הזו ציפו שארגיש, בתור מזרחית, קיפוח - קרי הדרה חברתית מהמרכז
(ב) הצפייה הזו שהמזרחי ירגיש בהכרח מקופח ובשוליים החברתיים היא מנגנון של כוח בפני עצמו. כלומר האמירה “מה זאת אומרת? את מזרחית, את אמורים להיות לך חוויות של קיפוח/הדרה” היא למעשה הדרה בעצמה….
יש כאן תופעה חברתית מסוימת - מצד אחד הכרה בכך שהמזרחיות עברה קיפוח והדרה במהלך השנים, ומצד שני הפיכת הקיפוח הזה לחלק מהמהות של היות מזרחי…
נשלח 26 בApril, 2010 בשעה 6:28 pm ¶
ערן טרבלסי כתבה:
בהחלט מעניין.
הערה קטנה - הביטוי להשתכנז הא מטופש. משתכנזים הם אולי ש”סניקים כמו אריה דרעי שלמדיו בישיבות ליטאיות וחים את חייהם כליטאים. אולי גם מזרחים שחזרו בתשובה וחיים ומתפללים כחב”דיניקים (למשל).
מה שהרוב מכנה בשם השתכנזות הוא למעשה התמערבות (מהמילה מערב), תהליך שעברו ועוברים בארץ אנשים ונשים מכל מוצא אפשרי - אימוץ ערכים מערביים, נימוסים מערביים, ביגוד מערבי וכו’ וכו’ וכו’. לפחות חלק מזה ממש לא שלילי בעיני.
נשלח 26 בApril, 2010 בשעה 10:14 pm ¶
רותם כתבה:
ערן - אני מסכימה עימך לחלוטין
עזיזה כזום כתבה מאמר מרתק על תהליך ההתמערבות של המזרחים - והיא מראה כיצד האפלייה נגד המזרחים, בהשוואה לאשכנזים, נבעה מכך שהם נחשבו רחוקים יותר מאדיאל המערב של הישראליות הצעירה…
נשלח 28 בApril, 2010 בשעה 1:03 pm ¶
ערן טרבלסי כתבה:
יש ברשת?
נשלח 29 בApril, 2010 בשעה 12:24 am ¶
רותם כתבה:
המאמר נקרא “תרבות אתנית, תיוג מזרחי וסגירות חברתית: הרקע לאי השוויון האתני בישראל”.
הוא זמין און ליין בספריה של האוניברסיטה העברית, קמפוס הר הצופים….
הטענה המרכזית, כאמור, היא שישראל שאבה את תרבותה בעיקר מהתרבות המערבית - וזו השפיעה, כמבנה סימבולי, על הזהות הישראלית והשסעים בתוכה.
נשלח 29 בApril, 2010 בשעה 2:14 am ¶
ערן טרבלסי כתבה:
תודה.
נשלח 2 בMay, 2010 בשעה 2:52 am ¶